נניח ⟨H,k⟩∈3H-VC; אז קיימת U^⊆V^ כיסוי של H עם ∣U^∣≤k.
כאן נופלת ההוכחה הנאיבית. אי אפשר לקחת את U^ כמות שהיא: היא מוכלת ב-V^, ו-V^ מכילה קודקודים שאינם ב-V; ייתכן ש-U^ מכילה כאלה, ואז היא אינה תת-קבוצה של V ולשאלה "האם היא כיסוי של G" אין אפילו משמעות. שימו לב לאי-סימטריה מול הכיוון הראשון: שם קיבלנו קבוצה ב-V, וקבוצה ב-V היא אוטומטית קבוצה ב-V^; כאן הכיוון הפוך והוא נשבר.
נבנה U⊆V: לכל v∈U^ — אם v∈V נכניס את v ל-U; אחרת מהבנייה קיימת קשת xy∈E עם v=vxy, ונכניס את x ל-U.
(הבנייה הזאת אינה חלק מהרדוקציה — היא חלק מההוכחה, ולכן אין צורך לנתח את זמן הריצה שלה.)
מיד: U⊆V מהבנייה, וכן ∣U∣≤∣U^∣≤k. רק ≤ ולא =, כי ההעתקה U^→U אינה בהכרח חד-חד-ערכית: אם vxy,vxw∈U^ שניהם מתורגמים ל-x. קיבלנו את U^ "מהשמיים" ואיננו רשאים להניח עליה מינימליות — אבל ≤k מספיק, כי בכיסוי תמיד אפשר להשלים כלפי מעלה.
U כיסוי של G: תהא e∈E; קיימים x,y∈V עם e={x,y}, ומהבנייה {x,y,vxy}∈E^. מכיוון ש-U^ כיסוי של H, מתקיים {x,y,vxy}∩U^=∅. נחלק לשני מקרים משלימים:
מקרה 1: x∈U^ או y∈U^. אז לפחות אחד מהם ב-V ושייך ל-U^, ולכן לפי הכלל הראשון הוכנס ל-U; מכאן e∩U=∅.
מקרה 2: x∈/U^ וגם y∈/U^. מכיוון שהחיתוך אינו ריק, בהכרח vxy∈U^; ומכיוון ש-vxy∈/V, לפי הכלל השני הוכנס x ל-U. מכאן שוב e∩U=∅.
בשני המקרים e∩U=∅, ולכן U כיסוי של G בגודל ≤k, כלומר ⟨G,k⟩∈VC.